רקע היסטורי
צריח מגדל דוד הוא חלק בלתי נפרד מהמצודה ההיסטורית של ירושלים, שמשקפת רבדים היסטוריים מגוונים.
המבנה שירת בתקופה העות'מאנית כמסגד לחיילים בבסיס צבאי (קסרקטין).
למבנה היסטוריה עשירה הכוללת שרידים מתקופת בית שני, התקופה ההלניסטית והתקופה ההרודיאנית וכן שרידי חומה מימי בית ראשון.
במהלך רעידת אדמה היסטורית, חלקו העליון של הצריח התמוטט, ולאחר מכן שוקם.
בתקופה הבריטית, המבנה עבר שינויים נוספים כולל החלפת הכיפה העגולה בכיפה מחודדת יותר.
כיום, המבנה מיועד לשמש כמרפסת תצפית למבקרים במוזיאון מגדל דוד.
לפני תכנון השימור המבנה היה במצב פיזי מדאיג ביותר
– סדקים עמוקים ונרחבים בקירות
– אבנים מתפוררות, במצב בליה מתקדם
– חוסר באבנים במקומות שונים
– בעיות מבניות חמורות בבסיס הצריח
– החלק העליון של הצריח היה במצב הגרוע ביותר, היתה סכנה לנפילת חלקי אבן מהצריח, ולכן אזור זה היה סגור למבקרים.
כך היה נראה ראש הצריח הפגוע לפני הפירוק.
האתגרים המרכזיים בפרוייקט:
שיקום צריח מעל מבנה קיים –
הצריח בנוי מעל מבנה קיים שבנוי מאבנים גדולות מאוד . האתגר היה לבצע את העבודות מעל מבנה קיים פעיל, בגובה רב ובגישה מוגבלת למנופים וציוד.
קלמרות (חיבורי) ברזל שהחלידו –
הברזל שחיבר בין האבנים הישנות החליד והתנפח עד פי 7 מנפחו המקורי, מה שגרם להתפרקות האבנים מבפנים.
אבני זיז מורכבות –
אבנים גדולות שבולטות החוצה, שלא ניתן להחליפן בגלל מורכבות הנדסית וחשיבות היסטורית של שמירה על אלמנטים עיצוביים באבן.
סדקים מבניים-
מספר סדקים עמוקים שחוצים את המגדל מלמעלה למטה.
הפתרונות ההנדסיים:
את השלב הראשון בעבודה התחלנו בשיתוף פעולה עם מומחים מאוניברסיטת פדובה באיטליה שביצעו ניטור מקצועי של המבנה.
ניטור זה אפשר הבנה מדויקת של התנהגות הסדקים במבנה, ואכן התגלה שהסדקים נפתחים ונסגרים בהתאם לשינויי מזג האוויר, מה שהוכיח לנו שהמבנה יציב ולא בסכנת קריסה מיידית והפעולות ההנדסיות תוכננו בהתאם.
פיתוח שיטת חיזוק ייחודית באמצעות סיבי בזלת:
שימוש בסיבי הבזלת הוא פתרון חדשני שהחליף את הברזל המקורי שגרם לנזק לאורך השנים. סיבי הבזלת הם סיבים ארוכים המזכירים בהתנהגותם סיבי זכוכית- עמידים בפני חלודה והתפוררות ויוצרים מערכת קשירה גמישה בין האבנים. הבזלת בניגוד לברזל, לא מחלידה, לא תוקפת את האבן ועמידה בפני סיד.
את סלע הבזלת מתחו במפעל לסיבים ארוכים ויצרו ממנו אריג בו השתמשנו במצב מגולגל כמו חבל. לאחר מכן הורינו לקדוח באבנים ולחבר אותם בעזרת החבל במתיחה. את החורים באבן, מילאו בחומר מליטה בסיסי שלא פוגע באבן.
כדי לשמור על אבני הזיז הורינו להתקין מוט מתיחה עם פלטה בחזית, שנכנס עד סוף האבן בקידוח. הידוק ההברגה של המוט גרמה להצמדה של האבן לעומק הקיר.
פתרון הנדסי זה אפשר לשמור האבן המקורית במקומה.
בכל שלבי שימור המבנה, דאגנו לשימוש בחומרים היסטוריים ששומרים על האבנים המקוריות.
בתמונה: החלפת אבנים פגועות בצריח מגדל דוד
שיתופי פעולה שנעשו בפרוייקט:
מזמין העבודה: מוזיאון מגדל דוד
מחקר מקיף ופיקוח: יוסי וקנין, רשות העתיקות – ערך מחקר היסטורי מקיף וליווה את העבודות בשטח
אדריכלים, משמרים ומפקחי שימור: מינהל השימור
ניטור מדעי של המבנה: מומחים מאוניברסיטת פדובה באיטליה (בראשות פרופ' קלאודיו מודנה)
הנדסת שימור: שפר רונן מהנדסים – יעקב שפר ואהרון לוי
