בית הכנסת הגדול נס-ציונה

רקע היסטורי

בית הכנסת הגדול בנס-ציונה מתנשא על "גבעת האהבה" משנת 1926, כעדות חיה למורשת הקהילתית של העיר.
המבנה מייצג סיפור היסטורי ייחודי של התגייסות קהילתית.
בניגוד לבתי כנסת אחרים באזור שנבנו בכספי הברון רוטשילד, כאן התושבים המקומיים תרמו מכספם וזמנם להקמתו.
המבנה התפתח בשלבים:
תחילה כבית העם בקומת הקרקע (1912),
ולאחר מכן כבית כנסת בקומה העליונה (1922-1926).
במהלך מאורעות תרפ"ט (1929) שימש המבנה כמקום מבוצר ומקלט לתושבים, כולל סליק נשק מתחת לארון הקודש.
כיום משמש המבנה כבית הכנסת המרכזי של העיר.

מצב המבנה לפני תכנון השימור:

הסקר ההנדסי חשף מבנה מורכב: מצד אחד, השלד הקונסטרוקטיבי נמצא יציב, אך המבנה סבל מכשלים פיזיים משמעותיים.
נמצאו סדקים בקירות החוץ ברוחב של עד 6 מ"מ, בעיקר מעל פתחים. התגלתה התפוררות משמעותית בחומרי המליטה, ובעיות רטיבות כרוניות.
טיח צמנטי מאוחר גרם לנזקים נוספים.
במפתיע, מתחת לשכבות הצבע נחשפו ציורי קיר מרשימים של האמן דב קראוזה.

המטרות נקבעו מתוך ראייה כוללת של שימור המורשת ההנדסית והתרבותית:

ייצוב הנדסי של המבנה תוך שמירה על האותנטיות ההיסטורית,
טיפול בכשלים הקונסטרוקטיביים והפיזיים,
פתרון בעיות הניקוז הכרוניות,
שימור ציורי הקיר המקוריים
והכנת תיק תחזוקה מקצועי להבטחת שימור המבנה לאורך זמן.

אתגרים הנדסיים בפרוייקט:

האתגרים ההנדסיים שזוהו כללו:
מערכת סדקים מורכבת בקירות החוץ,
התפוררות קשה של אבני כורכר,
בעיות ניקוז כרוניות,
נזקי טיח צמנטי ועליה נימית בקירות.

אתגר נוסף היה צורך לעגן חנוכיה גדולה לחזית המבנה באופן שיבטיח את יציבותה לאורך זמן, מבלי לפגוע בעיצוב המקורי של החזית.

כל אתגר דרש פתרון הנדסי מדויק:
הפתרונות כללו תכנית שימור מקיפה הכוללת
החלפת אבנים פגומות, שחזור מישקים, הסרה זהירה של הטיח הצמנטי המזיק, תכנון מחדש של מערכת הניקוז, הרחקת צמחייה מהחזיתות ועיגון החנוכיה באופן בטוח תוך שמירה מלאה על האותנטיות והאסתטיקה של חזית המבנה.